מכתב סיום

רכזת קהילה • כניסות

בס"ד

ג' אלול תשע"ט

קהילת שדה יעקב היקרה,

לפני כחודש הוועד המקומי שלח לי מכתב שימוע לפני פיטורים, נערך שימוע ביום ראשון שעבר והיום קיבלתי את מכתב הפיטורים.

אני נאלצת לסיים את תפקידי כרכזת קהילה, האמת- בלב כבד וכואב מאד ולצד זאת, עם תחושת סיפוק גדולה של עבודה משמעותית והרבה אהבה לקהילת שדה יעקב.

אני מאמינה בשקיפות, מאמינה שלציבור מגיע לדעת הכל, מי העומדים בראשו ואיך הכל מתנהל. מבחינתי תמיד עבדתי אצל קהילת שדה יעקב.

סיבת הפיטורים כפי שנכתב לי במכתב הזימון לשימוע היא, 'חריגה מסמכות' אי חתימה של מזכירת הוועד אורלי אליהו על מסמך למועצה לבקשת סבסוד סדנת ההורים. פירוט על העניין הזה אני מצרפת בתחתית המכתב.

למרות ההסברים שסיפקתי בשימוע, הוועד החליט להתעלם מההצלחה של הסדנה, מההיענות והמאמץ שלי לקיומה ולחסוך למושב ולתושב, להתעלם מחמש שנות עבודה שלי במושב, ופיטר אותי מתפקידי.

אבל אולי כל זאת לא היה צריך להפתיע אותי... במשך עשרה חודשים מאז נכנס הוועד לתפקידו, חוויתי התעמרות מצד המזכירה בחסות הוועד, ואף מצד חברי וועד מסוימים בעצמם. נכתבו אימיילים שקריים לחלוטין, חוויתי הרעה בתנאי עבודה (בוטל איש הלוגיסטיקה והנטל נפל על כתפיי, נלקחה ממני הגישה והמפתחות למחסן לאחר שאני בעצמי השקעתי שני לילות וניקיתי אותו לבדי אחרי שנים של הזנחה, נשללו ממני סמכויות בלא ידיעתי, למשל- חברת ועד יצרה קשר עם ועדת נוער וביקשה שלא לעדכן אותי בנעשה אלא רק אותה ועוד ועוד). ההתנהלות פגעה בי קשות והפריעה לי למהלך עבודתי. התקשיתי לעמוד אל מול הפער בין האהבה והתודה שאני מקבלת מהקהילה לבין מה שקורה מאחורי הקלעים. למרות שיידעתי את הוועד על תחושותי, פרסתי בפניהם את כל הנ"ל, לא זכיתי למענה, הוועד החליט על קשר שתיקה. בפגישות עימם וגם בתקופה שבין קבלת המכתב ועד השימוע חברי הועד אמרו לי 'נאסר עלינו לדבר איתך' כאילו הייתי בעיצומו של הליך פלילי. מיותר לציין שעם אחרים הם דיברו עלי, אבל איתי לא. לצערי, למרות הכל, המצב החמיר עד שהגיעו הפיטורים (גם כעת הוועד בחר לתת לי את המכתב ללא הסברים, ללא שיחה מאף אחד מהם). צר לי שהוועד בחר לנהוג בי באופן שרירותי.

רוצה לסכם ולהודות

למרות הכל אני מאמינה בטוב, מאמינה שהכל לטובה- ובוחרת להביט אחורה ולהיזכר בדברים הטובים שהיו כאן, במה שנתתי לקהילת שדה יעקב, יחד עם מתנדבים רבים שכול כוונתם וכוונתי היתה טובת הקהילה- וברשותכם אסכם.

התחלתי את תפקידי לפני קרוב לחמש שנים, כשהתאומים שלי (שעלו השבוע לכיתה א') היו בני עשרה חודשים. התפקיד היה נראה לי מורכב וחששתי ממנו, אך בער בי רצון גדול לעשות למען המושב, התחלתי לדמיין ותכנן את בניית הוועדות, תכנון האירועים וכו'. לא היה לי הרבה זמן לחשוב, כי שלושה ימים לאחר מכן כבר התקיים אירוע ט"ו בשבט, ואז אירועי אדר (אף פעם לא ידעתי כמה אדר ואייר קרובים...) והופ כבר אנו בטקסי יום הזיכרון לשואה, ביום הזיכרון לחללי צה"ל, ל"ג בעומר, יום ירושלים, החופש הגדול ואירועי הקיץ, תשרי, ועוד ועוד. השנה הראשונה הייתה מעין טבילת אש, היכרות ראשונה עם כל מה שמצפה לי, חלפה שנה ואמרתי לעצמי: "קשה, אבל בא לי שוב" התחושה הייתה טובה, וכך שנה אחר שנה.

במהלך השנים הייתי אחראית על וועדות תרבות ילדים, ועדת נוער, ועדת חיילים, ועדת תרבות תורנית, ועדת קליטה, ועדת ותיקים, ועדת עזרה הדדית, ועדת משחקייה ושתי וועדות חדשות שהוקמו לאחרונה- ועדת מוגנות וועדת איכות הסביבה. בכל וועדה נעשתה עבודה משמעותית מאד. במהלך השנים התחלפו מתנדבים (חלקם נשארו כל השנים הללו) שנתנו ממחשבתם וממרצם למען תושבי המושב, עשינו יחד דברים נהדרים ובאמת היה מגיע לכולם שיכתב כאן שמם – אך הרשימה לשמחתי כל כך ארוכה, ולכן אני מבקשת, באמת, להודות באופן אישי לכל אחת ואחד מכם.

לנגד עיניי עמדה גם חשיבות הכשרת מבנים לטובת הציבור. יזמתי את הקמת המשחקיה וכמובן את מועדון הוותיקים, שאני כל כך שמחה לראות את הפעילות שהוועדה ממשיכה ומקיימת בה לרווחת וותיקי ומייסדי המושב הנפלאים שלנו (גם המקומות הללו הוקמו בסיוע סבסוד שביקשתי ביוזמתי מהמועצה).

בתפקידי הייתי אחראית על בנות השירות במושב קומונרית ורכזת ז'-ח', דאגתי ללוות אותן, דאגתי לרווחתן ולייצוגן מול המושב. זכינו בבנות שירות נהדרות ומקסימות שתרמו למושב רבות. כמובן, היתה האחריות על תחום הנוער והעבודה מול רכזי הנוער שחלפו פה במהלך השנים, מתניה קארו, אמציה יחיאלי ויגאל זקס- העבודה מולם הייתה משמעותית ופוריה, למען הנוער היקר והאהוב שלנו. זכיתי להכיר מקרוב את הנוער הנפלא של שדה יעקב שחלף כאן במשך חמש השנים האחרונות, ועלינו להיות גאים בתוצרים.

ובכובע של התרבות- ראיתי זאת כפרויקט חיי. זה לא סוד שיש לי משיכה ואהבה לתחום ההפקה, וחשבתי שזה תחום שיכול להצעיד את המושב צעד אחד קדימה. במהלך השנים התקיימו פה אין ספור אירועים במעגל השנה, ביניהם אירועים מרכזיים: מסיבות פורים סביב נושאים שכינסו את כולם יחד תחת השמחה (ארחנו את יאיר אורבך, עדן ועודד מנשה, קובי אריאלי, ג'קי לוי), עדלאידע שהתחלתי לפני כארבע שנים והמשיך כמסורת חדשה במושב, אירועי יום הזיכרון שערכנו בטקסים מכובדים (בשנה שעברה אף גילינו 11 לוחמים בני עליית הנוער משדה יעקב שנפלו במערכות ישראל. השנה זכינו גם להנצחת שמם בלוחות זיכרון על מגדל המים של המושב).
אירועי יום העצמאות דרשו להמציא כל פעם את הגלגל מחדש וביחד עם אין ספור מתנדבים מסורים הבאנו לאירועי שיא שנה אחר שנה. אירועי קיץ שונים, אירועי נשים ואירועי גברים, אירועי תרבות ילדים מדי חודש, הקפות שניות בשמחת תורה, אירוע הנחת אבן הפינה לבית הכנסת ואירוע פרידה מהרב זמיר היקר. עבודה משמעותית מול נווה עמיאל באירועים מיוחדים ועוד ועוד...

היה חשוב לי להשקיע גם בפן התורני והערכי של המושב, כמו תפילת ילדים, אבות ובנים, חוג סיפורי תורה שהקמנו לתחייה יחד, שיעורי תורה מפי רבנים אורחים ועוד.

וכמובן, אירועי שנת ה-90 למושב, שהיו למעשה שנה של חגיגות (לונה בוץ, שבת קהילתית, פרויקט שחזור התמונות, חדר בריחה, תערוכה מרכזית, ואירוע מרכזי מרגש).

בכל אירועי המושב עבדו צוותים רבים של מתנדבים ומתנדבות – שכל זה לא היה קורה בלעדיהם. גם להם מגיע תודה אישית ענקית ממני ומכל הקהילה.

בתפקידי יצרתי קשר משמעותי ופורה עם המועצה הדתית המקומית ויחד הפקנו אירועי תרבות משמעותיים במושב למען אנשי המושב והעמק כולו להיות בית למקור לתרבות יהודית ודתית לכל האזור, בזכות שיתוף הפעולה - זכינו לארח במושבנו בחודשי אלול, בימי עצמאות ובחודשי הקיץ, שורה ארוכה של אמנים וזמרים (ישי ריבו, חנן בן ארי, דניאל זמיר, יונתן רזאל, אודליה ברלין, ניגון ירושלמי, תזמורת הכלייזמרים הישראלית, להקת הלב והמעיין וחיליק פרנק, נאור הכרמי, הטיש הגדול, וסיון רהב מאיר), ועל כן תודה רבה לחיה קליגר ולמועצה הדתית שאיפשרו לחלום יחד.

קשה לסכם עבודה קשה של קרוב לחמש שנים במכתב אחד. אני מרגישה שלמה, יודעת שלא בחלתי בשום משימה למען המושב, חסכתי כספים רבים על ידי משימות שעשיתי בעצמי, עבדתי ללא חשבון של שעות, הרבה מעבר לחצי משרה, עבדתי גם בחופשות הלידה, הצלחתי בחסכון שיצרתי לרכוש ציוד רב ערך למושב (תאורת במה, כסאות, במה גדולה לאירועים ועוד), ציוד שישמש את המושב עוד שנים רבות ויחסוך סכומים גדולים בהמשך. הרגשתי ששיתפתי את כל מי שרק יכולתי וזכיתי להכיר את כולכם.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לוועד המקומי הקודם על העבודה המשותפת והפורה שהצמיחה אותי ואת המושב כקהילה. אני רוצה להודות למשפחה היקרה שלי, לניקו, להורי המדהימים, לסבתי שהיו חלק בלתי נפרד מהעשייה, ואפילו לילדי החמודים שלמדו לקפל שולחנות ולפרוס כסאות, ולהבין שלאמא יש 'עבודה'.

למרות תחושת ההחמצה של הסוף, אני שמחה על שנפלה בחלקי הזכות להיות רכזת הקהילה של המושב, ואני רוצה לאחל לקהילת שדה יעקב המשך הצלחה, מבחינה קהילתית ותרבותית, מכל הלב.

דקלה שחף

סיבת הפיטורים: לפני כחודש הסתיימה כאן סדנת הורים שהבאתי מיוזמתי. לשם קיומה פניתי למועצה לבקשת הכרה בסדנה לצורך סבסוד, ולשמחתי גם זכינו ב5120 ש"ח סבסוד מעלות הסדנה. את השאר מימנו ההורים (300 שח להורה), ו- 1800 שקלים מימון מתקציב המושב. התרוצצתי במשך חודשיים מול המועצה בהבאת מסמכים ואישורים, פרסום והרשמה, ולאחר מכן חודשיים נוספים בהם התקיימה הסדנה, על מנת להיערך כל פעם מחדש לקיום הסדנה (ברקו, מסך, מחשב, סיכומים, כיבוד וכו') לשמחתי כ-20 הורים לקחו חלק בסדנה ונהנו בה, וזכו בזכות הסבסוד להנחה משמעותית. כל זה, מיותר לציין, מעבר לגבולות התפקיד, לרווחת הציבור, לניצול המשאבים מן המועצה למען תושבי שדה יעקב.

הוועד טען כי חסרה חתימה במסמך שהעברנו למועצה וטענו ל'חריגה מסמכות' אני הבהרתי להם כי במועצה ובמושב אין נוהל כזה, עד היום לא נדרש ממני לנהוג אחרת ולא הוצג בפני הנוהל שהם טענו. מלבד זאת מתנדבת יקרה שסייעה לי מהמושב מילאה את הטופס ושלחה בשמי וברשותי מתוך כוונה טובה (לא שמה לב לסעיף החתימה, כי המסמך היה מטעה וכאמור במועצה לא מחייבים לכך), הבהרתי להם (אני והמתנדבת) שהענין נעשה מתוך רצון להיטיב, שיידעתי אותם על הסדנה (הוועד דן בגביית תשלום ההורים, המזכירה גבתה את הכספים, נשלח פרסום ואף הראתי להם הודעות עדכון) אך למרות זאת, הוועד דבק בשלו, בחר לדבוק בגרסה 'חריגה מסמכות' (שמעולם לא נאמרה לי- אמרתי להם שאשמח שיקבעו נהלים חדשים אם הם רוצים, אני אעמוד בהם, אך לא בדיעבד- לא הייתה לי אפשרות לדעת). על אף שסתרתי את הטענות, לא סופקו לי הסברים, אלא רק מכתב פיטורים.