זמן לומר שלום... ותודה גדולה לכל חברי שדה יעקב.

יפעת ונתן אמיד • 8/8/2018 כניסות

אנשי שדה יעקב היקרים.

לפני כמה ימים עזבנו את המושב ויצאנו לשלב הבא במסע המשפחתי שלנו, עברנו לישוב מצפה אילן (ליד העיר החדשה חריש) שם אנו בונים את ביתנו. בתקופה האחרונה שלנו בשדה יעקב הרגשנו עד כמה מורכב לסכם תקופה כ"כ ארוכה ומשמעותית. כמעט משימה בלתי אפשרית!  לו יכולנו היינו רוצים להיפרד באופן אישי מכם, אולם הזמן חלף ואנו בוחרים לעשות זאת דרך מכתב זה.

הגענו מרמון לפני כמעט עשור, זוג צעיר עם שני ילדים קטנים ואנו עוזבים כעת עם 4 ילדים ושמונה תשיעיות.... אחרי כמה שנים בדרום הארץ חיפשנו מקום בצפון להתיישב בו, ושדה יעקב נראה לנו אופציה זמנית טובה, קרוב לאוניברסיטת חיפה ולא רחוק מההורים שבנטופה. לא חשבנו שנישאר פה פרק זמן ארוך ומשמעותי כל כך… והנה חלפו הימים ואנו יוצאים מכאן, אחרי שנים מאד משמעותיות וחשובות בהן בנינו את עצמנו כמשפחה. אנו חשים שעזבנו בית וחברים ורצינו לתאר בכמה תמונות מהמעט שחווינו בתקופה המופלאה בה חיינו במושב.

תמונת פתיחה: הגעה. פורקים קרטונים. שכן אחר שכן נכנסים לברך, צעירים ומבוגרים. האחת מכינה ארוחה, השני בונה ארון, טרקטור מגיע לסייע בהובלות.

כבר אז מרגישים שהגענו למקום מיוחד. אנשים פשוטים עם לב זהב.

תמונה שניה: שבת ראשונה במושב. בבית הכנסת הישן. פורת גואטה מושיב את נתן בשורה הראשונה, כיסא ליד סבא שלמה. שש שנים לאחר מכן, ילדיו מזמינים אותנו להיפרד ממנו בבית החולים שעות ספורות לפני שנפטר. תקופה ארוכה היינו נפגשים אתו ועם מאירה בימי שישי בתירוץ של כיוון שעוני שבת. סיפורי ילדות וחיים עליהם ועל המושב ואנשיו, בשילוב כוסית וויסקי וממתקים לילדים שהצטרפו.

תמונה שלישית: הטיול היומי של סבתא ציפורה ואיצי, באמצע הכביש (שלימים יקרא ולא סתם "דרך ארץ"). שיחות על ארץ ישראל של פעם, על ציונות של אז והיום, על זכרונות מהמושב ועל נסיעה ללדת בבית חולים עפולה בטרמפ עם משאית של תנובה.

תמונה רביעית: שנתיים במושב. קיץ קשוח של עמק יזרעאל. הילד בן 4. מסרב ללכת עם סנדלים. רק מגפיים וכובע. במשך שבועות יתעקש שהוא רפתן ("אני מיכאל!" יצהיר בגאווה לכל מי ששואל) וילך לרפת הסמוכה יום אחרי יום לחלוב את הפרות עם השכן.

תמונה חמישית: נוסעים ללדת את השלישית באמצע הלילה. הילדים נשארים ישנים בבית, אבל לפני שסבתא מספיקה להגיע הם מתעוררים ובוכים…  השכנים שומעים בכי ומיד מתייצבים לעזרה.

תמונה שישית: מארחים חברים לשבת, בית אלדר צר מלהכיל את כולם. חותמים עם מרים על חוזה אירוח חברים אצלה ביחידה הנפרדת בביתה ומנצלים אותו בכל הזדמנות, החוזה כולל משחק חופשי בגן השעשועים שבנה ישראל בחצר של בורשטיין…  

תמונה שביעית: חוג ציפורים. לומדים את הטבע שיש מסביבנו. צמחים, בעלי חיים, גידולים ועוד. מתחברים דרך הרגליים והחושים למרחבי העמק. עוקבים בדריכות אחרי כל סימן לגשם ומחכים לעדכונים של גדי על כמות המשקעים המצטברת.

תמונה שמינית: מדרחוב סוף החופש הגדול. נוער המושב בשיא פעלתנותו, בהפנינג של דוכנים, הפעלות ומכירות, למען מטרות של חסד והתנדבות. הילדים שלנו מתנסים בצעדים ראשונים בעולם המסחר ומייסדים את מכירת הבייגלה הירושלמי השנתי שלנו. ועוד שנה, ועוד שנה, והלקוחות כבר מכירים את הטעם ומחכים לבייגלה המסורתי ומפרגנים בקניה עד גמר המלאי…

תמונה תשיעית: יום העצמאות. "עלה הדגל" המפורסם. חגיגה אמיתית של כל המושב כולו. חדש עם ישן, הרחבה עם מושב. שולחנות עגולים . וביום המחרת חוגגים עם חברים מהמושב שכבר צועדים זמן יחד.

תמונה אחרונה: פרידה. אורזים קרטונים. שכן אחר שכן נכנסים להיפרד, צעירים ומבוגרים. האחת מביאה ארוחה, השני מפרק ארון, טרקטור מגיע לסייע בהובלות.

יודעים שעזבנו מקום מיוחד. אנשים פשוטים עם לב זהב.

 

נתראה בשמחות!

נתן, יפעת, נטע, אורי, תמר ונגה אמיד .