מי בעד לפתוח כיתה רק של...

אילת מירי • 28/1/2018 כניסות

עלתה בי המחשבה לפתוח כיתה לילדים שאינם רגישים לגלוטן. קשה לילדים שלי להתמודד עם מגבלה זו, כי הם לא יכולים להביא לאירועים כיתתיים חטיפים או מאכלים אחרים המכילים גלוטן.

חשבנו גם לפתוח כיתה רק לילדים שאינם מרכיבים משקפיים, כי קשה לילדים שלי לפנות תמיד את השורה הראשונה בכיתה ללקויי הראייה.

ברור שלא מתאים שיהיה אח אוטיסט לאחד התלמידים. כי כך הילדים שלי צריכים להיזהר בלשונם ולא להשתמש במילים אשר יכולות להיות פוגעניות כמו: אוטיסט, מפגר, טיפש...

ואם כבר מזכירים משפחה... נראה לי חשוב מאד לפתוח כיתה רק עם ילדים שלא התייתמו ח"ו מאחד מהוריהם, כי מאד יקשה על ילדי להימנע מאזכור ההורים שלהם באופן חופשי.

הפתרון כמובן אינו הפרדה, אלא חינוך לערכים, להתמודדות נכונה, להתחשבות ולרגישות. אם מתעלמים מהתופעה היא לא נעלמת. אדרבה, יש חשש שנפתח אליה גישה לא בריאה. הדבר נכון לגבי רגישות לגלוטן, אוטיזם וגם לגבי בני המין השני.

 

לאחרונה עולים קולות המקדמים מגמה לשנות את בית הספר במושבנו ולקיים  הפרדה מגדרית בכיתות ז'-ח'. אכן יש מחקרים המצביעים על כך שבהפרדה כזו יש יתרון מסוים מבחינה לימודית. אז בעצם למה לא להפריד? אם ילדינו יכולים להיות עם בני מינם, להיות מופרדים ומותאמים אז למה לא?

אלא שאנחנו לא מעוניינים רק בקידום השכלי ובהישגים גבוהים. אנו מעוניינים לחנך את ילדינו לחברה בריאה, נכונה ומעצימה הנותנת כלים להמשך חייהם גם בצבא, בשירות, בעבודה, בזוגיות, בקהילה וכו'.

מבחינה חברתית, פסיכולוגית וחינוכית אין תחליף לגידול ילדים במערכת מעורבת בחינוך היסודי. ילד לא מתחיל לקחת אחראיות בגיל 13, ילד לא מתחיל להאמין בקב"ה בגיל 18, הוא לא לומד לדבר לזולתו בכבוד בגיל 10. הילדים מתחנכים מגיל 0 על ידינו ההורים ובהמשך גם בגן ובבית הספר.

הייתי רוצה שהמורים ילמדו את ילדינו כבר מכיתה א' מה זאת התנהגות צנועה (ואין הכוונה לאורך החצאיות), מהי חשיבה צנועה ואיך ראוי להתייחס לזולת - בפרט ביחס למין השני. שיכירו את מושגי הצניעות כשפת נימוסים, כשגרה ברוכה ובריאה בדיבור ובהתנהלות היומיומית שלהם.

כיום בכיתה ז' מלמדות את שלושת בנותיי שתי מורות מצוינות, בעלות ניסיון חיים וותק חינוכי. הייתי רוצה שימצאו את העיתוי והדרך ללמד ולחנך בתוך השטח, מתוך הלימודים המעורבים, איך מדברים בין המינים, איך משיבים, איך מתחשבים איך מעודדים שיח אחד עם השני, איך מציבים גבולות ואיך מעצימים. אני מאמינה שכך בדיוק הן עושות, בדיוק כפי שאנחנו נוהגים בתוך משפחותינו בין הבנים והבנות הפרטיים שלנו.

אם המורות לא יעשו זאת, במי אנו תולים את יהבנו? מי ילמד אותם איך מתנהלים יחד הבנים והבנות? מדריכי בני עקיבא? נערים ונערות בני 16-17? האם נכון לצפות מהם את מה שאנחנו חוסכים מהמורים המבוגרים, המקצועיים והמעולים? כמובן שאפשר להפריד בהמשך גם את בני עקיבא... ואחר כך גם את המדרכות והאוטובוסים...

אני שומעת שיש פחד שמא יתערבבו הבנים והבנות שלנו בצורה לא מותאמת. האם ההפרדה בכיתות פותרת את הבעיה? ומעבר לכך - האם אל מול החשש הזה נחנך לברוח או שניתן לילדינו כלים להתמודד? אם לא נתמודד עם האתגר כעת, הם יפגשו בו עם הרבה חששות כשיגדלו ולא יהיו תחת עיניהם הפקוחה של צוות חינוכי.

לסיכום, לעניות דעתי אנחנו המבוגרים יכולים לגדל את ילדינו במרחב טבעי ומעורב, מרחב שבו בנים ובנות נמצאים ומתחנכים יחד ולומדים מהמורים (ומההורים) המחנכים אותם לחיות יחד בחברה בריאה. המבוגרים הם אשר יקנו להם כלים המאפשרים לתקשר בצורה ראויה ומותאמת מתוך הכרות וכבוד למין השני.

ובנימה אישית, כאשר חשבתי לעבור לגור בשדה יעקב, כשבני בכורי היה בן פחות מחודש, מצאתי שיש במושב אנשים מבוגרים וגם צעירים ממני. מצאתי שיש גם אנשים שאינם שומרי שבת. שיש חקלאים ותושבים. שיש אנשים מכל מיני סוגים ומינים. זו הייתה אחת הסיבות שבחרתי לגור במושב. רציתי לגדל את ילדיי עם מגוון דמויות שאינן דומות לבבואתם במראה. שילמדו מגיל צעיר, להכיר, לחיות יחד, להתמודד ובעיקר - לכבד.

אז הפרדה בין בנים לבנות? בבי"ס המיוחד שלנו, במושב הכל כך ייחודי  המקפל בתוכו מגוון ופסיפס אנושי כל כך יהודי ובריא?

לא בבית ספרינו.

מירי

 

 

להלן קישור לסרטון קצר בנושא זה:

https://www.youtube.com/attribution_link?a=p6HMHwgIRqk&u=%2Fwatch%3Fv%3Do8232jhldto%26feature%3Dplayer_embedded